מקרה המאמן מיבנה
לאחרונה פורסם, כי מאמן פרטי בחדר כושר ביבנה תועד במצלמות האבטחה של חדר הכושר, ברגעים אינטימיים עם מתאמנות. המחשוב בו אוחסן תוכן מצלמות האבטחה נפרץ והתוכן הגיע לרשת האינטרנט.
זכות הפרטיות
במדינת ישראל הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בפסיקה נקבע שהזכות לפרטיות היא זכות ״חוקתית״ (בג״ץ 2481/93 יוסף דיין נ׳ ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים), ״על-חוקית״ (ע״א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ׳ משרד הביטחון), ו״מהחשובה שבזכויות האדם״ (ע״פ 1302/92 מדינת ישראל נ׳ נחמיאס), ו״אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם כערך בפני עצמו״ (ע״פ 5026/97 גלעם נ׳ מדינת ישראל).
וכדי שהזכות לפרטיות לא תהיה זכות הצהרתית בלבד, נחקקו כמה חוקים שתכליתן לצקת תוכן ממשי לזכות לפרטיות, חלק מהחוקים עוסקים בבין אדם לחברו וחלק בין האדם לרשויות.
בחקיקה נקבע שהפרת פרטיותו של אדם היא גם עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית.
מחיר רמיסת פרטיות של אדם, או שמירה לא נאותה של פרטי מידע העוסקים בפרטיות בני אדם עשויה לעלות בכמה שנות מאסר, חשיפה לפיצויים ללא הוכחת נזק ופיצויים נזיקיים, והחל מחודש אוגוסט 2025, עם כניסתו לתוקף של תיקון 13 לחוק הפרטיות, גם לעיצומים מנהליים בסכומים מצטברים של מיליוני שקלים.
אם כן, כדאי לנצל את מקרה חדר הכושר ביבנה – כמקרה בוחן להכרת הדינים החלים על השחקנים השונים בסוגיית הפרטיות, העונשים והמחירים הרלוונטיים וגורמי האכיפה שעשויים להיות מעורבים.
שחקן מס׳ 1 – חדר הכושר
האם עצם התקנת המצלמות בחדר הכושר מהוה פגיעה בפרטיות המתאמנים?
תשובה: לא, אם הכל נעשה כדת וכדין.
הנחיית רשם מאגרי המידע (4/2012) [כיום: הרשות להגנת הפרטיות] קובעת: כדי להתקין מצלמות אבטחה כדין, יש להקפיד על הוראות הרגולציה. על ההוראות החלות לפני התקנת המצלמות, ההוראות החלות עם התקנת המצלמות ולאחר התקנת המצלמות.
בטרם התקנת המצלמות יש לבחון את החלופות השונות וההשלכות, זמני פעילות המצלמות, רזולוציית הצילום ומיקום המצלמות. לשקול את כלל השיקולים במבחן החוקתי. חובה להגדיר את תכלית התקנת המצלמות, ולציין האם ההתקנה מהוה אמצעי מידתי וסביר להשגת התכלית.
עם התקנת המצלמות יש ליידע את הציבור באופן ברור וקריא על קיומה של מצלמה. יידוע כזה מאפשר למצולמים להימנע מלהצטלם, וכשאינם נמנעים מלהצטלם – הפגיעה בפרטיות תיחשב כפגיעה ב״הסכמה מכללא״.
לאחר התקנת המצלמות יש להקפיד על מדיניות שמירת הצילומים לזמן מוגבל בלבד, על מחיקה אוטומטית בתום פרק הזמן, מתן זכות עיון בהקלטות הצילומים למצולמים, ונקיטת אמצעי אבטחת מידע על תוכן הצילום.
ככל שחדר הכושר יישם את הנדרש בכל השלבים – הוא לא פגע בפרטיות.
האם חדר הכושר נכשל בהגנה על מאגר המידע?
במבחן התוצאה, ברור שחדר הכושר נכשל בהגנה על המידע. אולם מהן השלכות הכשל?
כיום, בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 13, סוגיית הכשל בהגנה על המידע היא סוגיה בדיני נזיקין בלבד. יש להוכיח כי חדר הכושר נהג ברשלנות או הפר חובה חקוקה, כדוגמת תקנות הגנה על הפרטיות (אבטחת מידע), תשע״ז-2017.
אולם, עם כניסת תיקון 13 לתוקף, העובדה שמחשבי ומצלמות חדר הכושר נפרצו תיחשב ״אירוע אבטחה חמור״. באירוע אבטחה חמור קיימת חובת תיעוד ודיווח. אי קיום חובת התיעוד והדיווח עשוי לחשוף את חדר הכושר לעיצומים בגובה של עד 480,000 ש״ח על זה בלבד.
כמו כן, עם כניסת תיקון 13 לתוקף, רשות הפרטיות תוכל לשלוח חוקרים עם סמכויות של שוטרים. במסמכותם יהיה לבדוק אם חדר הכושר הקפיד על כל תקנה מתקנות הגנת הפרטיות. על כל תקנה שלא נשמרה ניתן להטיל על חדר הכושר עיצום של בין 20,000 ש״ח ל-160,000 ש״ח.
שחקן מס׳ 2 – הפורץ
מצלמות אבטחה מוגדרות בחוק כמחשבים. פריצה למחשב היא עבירה פלילית על סעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ״ה-1995. העונש הוא שלוש שנות מאסר. לבד זאת, הפורץ גם עבר על סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ״א-1981. העונש הוא 5 שנות מאסר. כך שהפורץ חשוף ל-8 שנות מאסר.
לצד העבירה הפלילית, הפורץ עשוי להיתבע בתביעה אזרחית בפיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 ש״ח. ככל שיוכח הנזק – הפורץ עשוי להיתבע גם בתביעת נזיקין לפיצויים, גם לפי חוק המחשבים וגם לפי חוק הפרטיות.
האם יש הגנה לפורץ, לו יתברר כי מדובר בבעל שבלש אחרי אשתו לוודא שאינה בוגדת בו?
התשובה לכך מורכבת. במקרה כזה צריך שיתמלאו כל תנאי סעיף 18(2)(ג). דהיינו, שהפרת הפרטיות נעשתה גם בתום לב, וגם כדי להגן על עניין אישי כשר של הפוגע. נסיבות לא קלות להוכחה. מה גם, שהגנה זו הא רק על הפגיעה בפרטיות אשתו, ולא על הפגיעה בחדר הכושר מכח חוק המחשבים.
שחקן מס׳ 3 – מעביר המידע
סקרנים שהעבירו את המידע ברשת ה-WhatsApp או בטלגרם, מי בשל יצר מציצני ומי בגסות לב, כל אלו עוברים על סעיף 2(10) לחוק הפרטיות: ״פרסום או מסירה של דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות״. מדובר בעבירה שהעונש הקבוע בצידה בחוק הוא 5 שנות מאסר, ועוולה נזיקית עם תג מחיר של 50,000 ש״ח קנס ללא הוכחות נזק. אך, כמובן, ללא סמכויות חקירה המוקנות לרשויות ולא לאזרחים, לא קל להוכיח את ביצועה.
לסיכום, הפרתם פרטיות של אדם? התרשלות בהגנת על מידע פרטי ברמה מספקת? אתם עשויים למצוא את עצמכם מתמודדים עם: חוקרי המשטרה בהקשר הפלילי; החל מעוד כמה חודשים, גם עם חוקרי ופקחי רשות הפרטיות בהקשר המנהלי; ועם הנפגע בהליך אזרחי בבית המשפט.
כייף, זה לא.
