שוב חדשות מתחום הפרטיות:
משרד הבריאות פרסם כי הוא מגיש לאו״ם דו״ח המפרט את ההתעללות שעברו שבויי ישראל בחמאס. בסוף השבוע הזה, העיתונאית ליזה רוזובסקי פרסמה ב״הארץ״ כי ״מטה המשפחות תקף את פרסום הדו״ח העוסק בפגיעות שעברו חטופים בשבי״.
בגוף הכתבה דווח, כי במכתב שנשלח ממטה המשפחות נטען כי מהתיאורים שפורסמו ניתן לזהות למי הם מתייחסים. וכי על הילדים, אליהם מתייחסים חלק מהפרטים, קיימת על מוסדות המדינה בכלל והמוסדות הרפואיים בפרט חובת הגנה מוגברת.
האם לשבויים ששוחררו קיימת עילת תביעה נגד משרד הבריאות שחיבר ופרסם את הדו״ח?
יסודות חובת הפרטיות
לחובת הפרטיות של משרד הבריאות כלפי השבויים יש כמה מקורות חוקיים:
המקור הראשון והמרכזי:
חוק הגנת הפרטיות, תשמ״א-1981:
סעיף 1: לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. ובסעיף 2 נקבעו כמה מעשים המוגדרים כפגיעה בפרטיות, הנה שניים מהם: (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
מקור נוסף:
חוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996:
סעיף 19(א): מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.
ובכל הקשור לילדים:
באמנת האו״ם בדבר זכויות הילד, עליה חתמה מדינת ישראל:
סעיף 16: 1. ילד לא יהיה נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו ביתו או תכתובתו, ואף לא לפגיעות שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב. 2. לילד זכות להגנת החוק כנגד התערבות או פגיעות כאמור.
לסיכום: מידע בריאותי הוא מידע פרטי, ועליו להיות סודי ומוגן.
הפרת הפרטיות
האם פרסום של מידע בריאותי על אדם, כאשר הוא אינו מזוהה, אך ניתן להסיק באמצעות פרטים מסויימים את זיהויו – נחשב להפרת חובת הפרטיות?
התשובה היא: כן.
בנוסח חוק הפרטיות כיום, סעיף 7 מגדיר ״מידע״ בהקשר למידע פרטי, כך: נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו. הבאנו בעבר כי המלומדים שרון בר זיו וטל ז׳רסקי העירו כי בהגדרה זו לא ברור כי נדרש ״זיהוי״ על האדם שאודותיו הנתונים.
אולם, בנוסח החדש של החוק, בתיקון 13 שיכנס לתוקף שאוגוסט 2025, הנוסח מובהק מאוד. בסעיף 3 לחוק בנוסח החדש נקבעה ההגדרה של ״מידע אישי״: נתון הנוגע לאדם מזוהה או לאדם הניתן לזיהוי. כאשר ההגדרה ל״אדם הניתן לזיהוי״ הוא מי שניתן לזהותו במאמץ סביר, במישרין או בעקיפין, ובכלל זה באמצעות פרט מזהה כגון נתון בריאותי.
לסיכום: אין ספק, כי בפרסום דו״ח אשר באמצעות פרט בריאותי ניתן לזהות את האדם אודותיו הפרטים – מפירים את פרטיותו.
עילת תביעה אזרחית
הפרת הפרטיות מהוה שתי עילות תביעה:
עילה ראשונה: סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע: כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית וחלים עליה הוראות פקודת הנזיקין.
עילה שניה: סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע: כי הפרת חובה חקוקה שגרמה לנזק היא עילת תביעה. אין ספק כי פרסום דו״ח המפר את חוק זכויות החולה היא הפרת חובה חקוקה מובהקת.
לסיכום: אין ספק כי קיימת עילת תביעה.
הגנת ״עניין ציבורי״
אולם, במקביל לקיומה של עוולת הפרת הפרטיות, חוק הגנת הפרטיות מספק כמה הגנות למפרי הפרטיות, הרלוונטית לעניינינו היא סעיף 18(3) ״בפגיעה היתה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין״. כלומר, כאשר יש עניין ציבורי, החוק מגן על מפר הפרטיות בהליכים הפליליים והאזרחיים.
אולם, הגנה זו אינה הגנה מוחלטת. בפס״ד ע״א 751/10 פלוני נ׳ אילנה דיין-אורבך קבע בית המשפט העליון, בנוגע להגנה המקבילה שניתנת בחוק לשון הרע כאשר יש בו עניין ציבורי, כי מתקיימת ״מקביליות כוחות״ וככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות.
אם כן, בעניינינו, החטופים עשויים לטעון כי עוצמת הפגיעה בפרטיותם גדולה לאין ערוך מהתועלת שבעניין הציבורי. לעומת זאת, המדינה תציג את עוצמת התועלת שיש בהצגת זוועות החמאס בחטופים הישראליים, למול הפגיעה בפרטיות החטופים ששוחררו.
הפוסט אינו מהוה ייעוץ משפטי, אלא הזדמנות לליבון סוגייה משפטית בדיני הפרטיות בהקשר לאירועי השעה.
